הה
לחיות לנצח
"אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהיה
וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה...
מי גבר יחיה ולא יראה מות
ימלט נפשו מיד שאול סלה" [תהילים פ"ט].
השבוע נקלעתי לסיטואציה מביכה, תאמתי טלפונית
עם הדר שאבוא להרצאה ב"תלמוד עשר הספירות"
של הרב אשלג במרכז ללימוד הקבלה ושאביא אתי
חוברת "המרכבה" שחברתי על מנת שתוכל להתרשם
ממנה, ואולי אף להראותה לאחד המורים במרכז.
בעודה מעיינת בחוברת, שטרחתי להבהיר שאינה
רק ליקוטים אלא מאמרים שכתבתי בנושא הקבלה,
שתיתי קפה בקפיטריה עליו שילמתי בכסף מלא.
יצאתי ושלמתי עבור ההרצאה והובהר לי שההרצאה
תתחיל מאוחר יותר ולא כפי שחשבתי, נציגת המרכז
הכניסה את פרטי האישיים למחשב ואמרה שהקבלה
עבור הכניסה לשעור תצא עוד מעט, הודעתי לה שבנתיים
אני יוצא לעשן.
עיינתי בספרים ובחומר שהוצג לראווה בכניסה לבניין,
קלטתי את הספר "לחיות לנצח", ובכח המרכבה ומורח
ודאין [שפוט ע"פ חוש הריח] אחזתי בספר, הכנסתי
אותו מתחת למעיל כאשר הזרוע לופתת אותו ואז
נשמטו מספר דיסקים מהמדף אותם הרמתי והנחתי
חזרה ויצאתי החוצה.
בעודי מעשן בחוץ יצאה אלי הדר ובקשה את חוברת
המרכבה, ענין זה הביך אותי שכן הספר שכן כבוד
בתיק ליד החוברת.
בסכום החלטתי שהתשלום שיועד להרצאה יפצה
על עלות הספר ויצאתי לרחוב, בעודי מהרהר בכך
שמטרת המבוכה היא שלא לבקר שוב במקום שנוי
במחלוקת זה. וכמו כן להתמודד עם הנקודה של חשיפת
הספור לידידי ובכלל, ובעיקר להתמודד עם המחשבה
המלווה אותי מזה שנים אודות חיי נצח, שכן יש
הגיון בשגעון, אך זה דבר שלא אדע כנראה בבטחה
לעולם עד שאזדקן, או לא.
מים גנובים ימתקו [משלי ט']
זיו העלומים ומלאכית
חדוות היראה שפיה ותודעתה
משב החשמל המפכה אינם זהים
במעי העוור שללה חירות
המתנוסס כעץ תמיר מבוקרת
על פני געש הזמן מאיימת
נוקט פעולה נוכח עידן
במחיר המבוכה השאגה
של המים הגנובים
האסורים
שמעון טל רז
